המשנה לנשיא (בדימ') א' ריבלין:
1. סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ (להלן: סוכנות מכוניות) וקוריאה מוטורס ישראל בע"מ (להלן: קוריאה מוטורס) הגישו תביעה כנגד Kia Motors Corporations (להלן: קיה) וכנגד אברהם אונגר וחברות שבבעלותו (להלן: אונגר). בשתי החלטות שונות, קבעו מותבים שונים של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כי הליכי התביעה כנגד קיה יעוכבו בשל תניית בוררות בהסכם בינה ובין קוריאה מוטורס, אך הליכי התביעה כנגד אונגר והחברות שבבעלותו ימשכו. האם תניית בוררות מוסכמת מעכבת את ההליכים בכל התביעות שמוגשות בגין מסכת עובדתית דומה? זוהי השאלה העומדת במוקד שתי בקשות רשות הערעור שבפנינו.
עובדות המקרה
2. קיה היא חברה קוריאנית העוסקת בייצור כלי רכב. קוריאה מוטורס היא חברה פרטית אשר שימשה כמפיצה הבלעדית של רכבי קיה בישראל בין השנים 1994 עד 2007. ביום 30.10.2007 שלחה קיה לקוריאה מוטורס מכתב בו הודיעה לה כי אין בכוונתה להאריך את ההתקשרות בין השתיים מעבר ליום 1.1.2008. החל משנת 2008 המפיצות הבלעדיות של רכבי קיה בישראל הן טלקאר מוטורס בע"מ וריי מוטורס בע"מ, חברות פרטיות בבעלות אונגר.
בכתב התביעה שהגישו סוכנות מכוניות, חברה פרטית המחזיקה ב-100% ממניות קוריאה מוטורס, וקוריאה מוטורס עצמה (להלן: כתב התביעה), נטען כי החלטת קיה לסיים את ההתקשרות עימן, היא בגדר הפרת חוזה. נטען כי קוריאה מוטורס השקיעה סכומי עתק בקידום המותג קיה בישראל, בהחדרתו לשוק המקומי ובהעלאת המוניטין שלו, וזאת מתוך הבנתה כי הסכם ההפצה יוארך. לטענת קוריאה מוטורס, השקעתה בשיווק כלי הרכב מתוצרת קיה בישראל, נוצלה בחוסר תום לב על-ידי קיה, ותשמש אותה להמשיך ולהפיק רווחים בישראל גם לאחר הסיום הפתאומי של ההתקשרות בין השתיים. באשר לסוכנות מכוניות, נטען בכתב התביעה כי קיה הפרה חוזה מכללא (להלן: החוזה מכללא) שהיה קיים בין השתיים, במסגרתו השקיעה סוכנות מכוניות בשנת 2005 סכומי כסף נכבדים בהקמת מרכז לוגיסטי (להלן: המרכז הלוגיסטי) לטיפול ברכבים שסוכנות מכוניות היא המפיצה שלהן בישראל. צוין כי מדובר ברכבים מתוצרת קיה וכן מתוצרת חברות אחרות שאת רכביהן מפיצה סוכנות מכוניות. לטענת סוכנות מכוניות, מודעותה של קיה להקמת המרכז הלוגיסטי והסכמתה לכך יצרה חוזה מכללא בין השתיים בו התחייבה קיה כי בתמורה להשקעתה של סוכנות מכוניות במרכז הלוגיסטי, תמשיך היא את ההתקשרות עם קוריאה מוטורס גם בעתיד. לפיכך, טענה סוכנות מכוניות בכתב התביעה כי הפסקת ההתקשרות עם קוריאה מוטורס שללה ממנה את התשלומים שקוריאה מוטורס צפויה הייתה לשלם לה עבור השימוש במרכז הלוגיסטי והופר החוזה מכללא. באשר לאונגר ולחברות שבבעלותו, נטען בכתב התביעה כי הם גרמו להפרת חוזה ההפצה והחוזה מכללא, בכך שפעלו ביחד עם קיה, מאחורי גבה של קוריאה מוטורס, לשם העברת זכויות ההפצה אליהם.
החלטות בית המשפט המחוזי
3. קיה פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב הליכים. את בקשתה היא סמכה על תניה בחוזה ההפצה שכרתה עם קוריאה מוטורס, בה נקבע כי כל סכסוך בין השתיים ידון בבוררות בקוריאה, על-פי הדין המהותי הקוריאני (להלן: תניית הבוררות). בית המשפט המחוזי (כבוד השופט נ' ישעיה) פסק כי נוסח תניית הבוררות אינו מותיר מקום לספק כי הצדדים הסכימו על יישוב המחלוקות ביניהם בבוררות, ועל כן הורה על עיכוב ההליכים. באשר לתביעת סוכנות מכוניות בגין הפרת החוזה מכללא שכרתה לטענתה עם קיה, קבע בית המשפט המחוזי כי לא נכרת הסכם כתוב בין סוכנות מכוניות לקיה, ואין ראיה לכך שהוסכם כי מחלוקות בין השתיים ייושבו על-ידי בוררות. אף על פי כן, קבע בית המשפט המחוזי כי יעוכבו ההליכים גם בתביעתה של סוכנות מכוניות, וזאת מכיוון שהבסיס העובדתי לתביעתה של קוריאה מוטורס ולתביעתה של סוכנות מכוניות הוא זהה. לשיטת בית המשפט המחוזי, עילת תביעתה של סוכנות מכוניות תלויה בשאלה האם הופר החוזה שבין קוריאה מוטורס ובין קיה. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי, משהוחלט כי בירור בשאלת הפרת החוזה יועבר לבוררות, יש להעביר גם את תביעתה של סוכנות מכוניות לבוררות. סוכנות מכוניות ביקשה רשות לערער על החלטה זו של בית המשפט המחוזי (רע"א 5394/09).
4. אונגר והחברות שבבעלותו פנו אף הם לבית המשפט המחוזי בבקשה לעכב את הליכי התביעה כנגדם עד להכרעה בהליך הבוררות שמנהלות קיה וקוריאה מוטורס. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' פרגו) קבע כי נכון למועד מתן החלטתו, קוריאה מוטורס וסוכנות מכוניות כלל לא פתחו בהליכי בוררות כנגד קיה, ופתיחה בהליכים אלו מסורה כמובן לשיקול דעתן. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי תוצאות הליך הבוררות בקוריאה לא יסיימו את המחלוקת בין קוריאה מוטורס ובין אונגר והחברות שבבעלותו, מכיוון שהדיון בבוררות, אם יתקיים, יעסוק רק במחלוקות עם קיה. לפיכך, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב הליכים. אונגר והחברות שבבעלותו ביקשו רשות לערער על החלטה זו של בית המשפט המחוזי (רע"א 1926/10).
טענות הצדדים ברע"א 5394/09
5. סוכנות מכוניות טוענת כי תביעתה שונה ומובחנת היטב מתביעתה של קוריאה מוטורס ועל כן לא היה מקום להחיל את תניית הבוררות עליה הסכימו קוריאה מוטורס וקיה גם על היחסים שבין קיה לבינה. לטענת סוכנות מכוניות, אילו ידעה כי קוריאה מוטורס תפסיק להפיץ את רכבי קיה בסוף שנת 2007, ודאי שלא הייתה משקיעה שנתיים קודם לכן מיליוני שקלים בהקמת המרכז הלוגיסטי לשם טיפול ברכבי קיה. לשיטתה, מודעותה של קיה להקמת המרכז הלוגיסטי והמצג שהציגה לסוכנות מכוניות לפיו המערכת החוזית בינה ובין קוריאה מוטורס צפויה להימשך לאורך זמן, הביאו לכריתתו של החוזה מכללא. סוכנות מכוניות קובלת על קביעת בית המשפט המחוזי כי בהתקיים שאלות עובדתיות זהות יש לעכב את ההליכים עד ששאלות אלו יוכרעו בבוררות; בפרט, נוכח היעדר הסכמה מצידה ליישב את סכסוכיה עם קיה בבוררות. לטענתה, אין לקביעה זו כל בסיס בחוק ובהלכה הפסוקה. עוד טוענת סוכנות מכוניות כי החלטת בית המשפט המחוזי פוגעת בזכותה החוקתית לגישה לערכאות, וכופה עליה לתבוע את סעדיה במדינה זרה בלא שהסכימה לכך, תוך פגיעה אפשרית בזכויות הקנויות לה בדין הישראלי. לחלופין, טוענת סוכנות מכוניות כי אף אם יש בסיס למבחן המשפטי שקבע בית המשפט המחוזי, הרי שהוא שגה בקביעתו כי מדובר בשאלות עובדתיות משותפות. לטענת סוכנות מכוניות, אף אם יקבע כי קיה נהגה כדין בבטלה את החוזה שכרתה עם קוריאה מוטורס, אין בכך כדי לקבוע כי לא הפרה את החוזה מכללא שכרתה עם סוכנות מכוניות.
6. קיה דוחה את הטענה כי תביעת סוכנות מכוניות היא תביעה נפרדת שהוגשה על-ידי תובע נפרד. לטענת קיה, סוכנות מכוניות היא בעלת המניות היחידה בקוריאה מוטורס, ושתיהן מנוהלות על-ידי אותו מנהל, שהוא אף הדירקטור היחידי בשתי החברות. עוד טוענת קיה כי עילת התביעה של קוריאה מוטורס וסוכנות מכוניות היא זהה, שהרי אף אם נכרת חוזה מכללא בין קיה ובין סוכנות מכוניות, ודאי שתנאיו זהים לתנאי החוזה הכתוב שכרתה קיה עם קוריאה מוטורס, ויש לבחון האם אי-הארכתו מהווה הפרה. כן טוענת קיה כי ההלכה הפסוקה הכירה בכך שגם תביעתם של צדדים להם יש "קירבה משפטית" ו"זהות אינטרסים" עם בעלי-דין שהתחייבו לתניית בוררות - תידון בבוררות. לפיכך, טוענת קיה, משהוסכם מראש כי מחלוקות בין הצדדים ייושבו בבוררות בקוריאה, אין לאפשר לסוכנות מכוניות להתחמק מהסכמתה, על-ידי ההפרדה המלאכותית שיצרה בינה ובין קוריאה מוטורס.
טענות הצדדים ברע"א 1926/10
7. אונגר והחברות שבבעלותו, הלא הם המבקשים בבקשה זו, טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין "הליך תלוי ועומד" המצדיק את עיכוב התביעה כנגדם. לשיטתם, משעיכב בית המשפט המחוזי את תביעת קוריאה מוטורס וסוכנות מכוניות כנגד קיה, הרי שממילא נקבע כי הליך זה ידון בבוררות. משכך, טוענים המבקשים, מחדלה של קוריאה מוטורס לקדם את הליך הבוררות בקוריאה אינו יכול לסייע לה לקדם את ההליכים נגדם. לטענת המבקשים, היה על קוריאה מוטורס לבחור אם לקדם את הליכי הבוררות או לוותר על תביעתה כנגד קיה ולא ראוי כי בית המשפט יאפשר לה לפסוח על שני הסעיפים. עוד טוענים המבקשים כי השיקולים שמצדיקים עיכוב הליכים בגין הליך בוררות, כגון: יעילות הדיון, חסכון במשאבי זמן, מניעת הכרעות סותרות ונוחות בעלי הדין, מתקיימים גם בענייננו, ועל כן יש הצדקה לעיכוב ההליכים. לבסוף, טוענים המבקשים, משנקבע כי הדין המהותי הקוריאני יכתיב את אופן קיום החוזה, הרי שהדיון המהותי בשאלת הפרת החוזה ייעשה בכל מקרה על-פי הדין הקוריאני, גם אם הדיון יתקיים בבית משפט ישראלי.
8. קוריאה מוטורס וסוכנות מכוניות, הלא הן המשיבות בבקשה זו, טוענות כי לא קיים הליך תלוי ועומד בפני בורר בקוריאה ועל כן אין כל יסוד לבקשה לעיכוב הליכים מצד המבקשים. לשיטתן, במסגרת החלטת בית המשפט לעכב את ההליכים בינן ובין קיה נקבע כי לא ימשכו ההליכים המשפטיים בתביעה נגד קיה, אך בהחלט לא קמה להן חובה לפתוח בהליכי בוררות. המשיבות עומדות על כך שההחלטה אם לפתוח בהליכי בוררות כנגד קיה היא החלטה שבשיקול דעתן, ובכל מקרה נכון לנקודת הזמן הזו אין הליך אחר אשר תלוי ועומד בנושא זה, וממילא אין יסוד לעכב את הליכי התביעה כנגד המבקשים עד לסיומו. לחלופין, טוענות המשיבות כי אף אם היה הליך תלוי ועומד כנגד קיה, הרי שהליך זה אינו עוסק בשאלה אם המבקשים גרמו להפרת החוזה, שהרי המבקשים כלל אינם צד להליך זה. יתר על כן, טוענות המשיבות, הן הסכימו להתדיין עם קיה על-פי הדין המהותי הקוריאני, אך תביעתם כנגד המבקשים תידון על-פי הדין המהותי הישראלי. משכך, סבורות המשיבות כי אין לקשור בין הכרעת הבורר בקוריאה, אם אכן יתקיים הליך בוררות שם, לבין השאלות המשפטיות והעובדתיות העומדות בפני בית המשפט הישראלי בתביעת המשיבות כנגד המבקשים.
9. החלטנו לדון בבקשות רשות הערעור כאילו ניתנה רשות לערער והוגש על פיה ערעור; דין שני הערעורים להידחות.
ערעורה של סוכנות מכוניות
10. סעיפים 5, 6 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות) קובעים:
5. (א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.
(ב) ...